טור דעה ב"כלכליסט" מיום 28.8.23 – חשיבות המעסיקים כסמן ימני להתנהגות ברצויה בשוק ובכלל

קישור לכתבה (לחץ כאן):

https://www.calcalist.co.il/local_news/article/sksthwctn

 

"החובות שהדין מטיל על מעסיקים כלפי עובדיהם שנתפסות על ידם לעיתים כ"עול' עליהם, הן למעשה יתרון דרמטי – הן מציבות אותם במקום בעל חשיבות עצומה להתוויית הכללים להתנהגות הרצויה בשוק העבודה ובכלל"
כמי שמייצגת גם מעסיקים אני נתקלת לא אחת בתלונות מצידם על החובות שמוטלות עליהם בדין ביחסם לעובדיהם. מעסיקים רבים מלינים, לשיטתם בצדק רב, על נטל בלתי סביר שמוטל עליהם בהתוויית חובות כלפי עובדים, נטל שמבחינתם אינו עולה בקנה אחד עם מטרתם העיקרית שהיא לנהל את העסק שלהם במטרה להרוויח ולהצליח.
כך למשל, החוק למניעת הטרדה מינית תשנ"ח – 1998, מטיל על מעסיק חובות רבות כגון תליית תקנון, מינוי ממונה לבדיקת מקרים של הטרדות מיניות, עריכת הדרכות לעובדים, ביצוע בירור בכל מקרה של חשש להטרדה מינית, ועוד.
כך למשל הפסיקה מטילה על מעסיק חובה לבצע לכל עובד שברצונו לפטר אותו הליך שימוע הכולל זימון מפורט לשימוע עם הנימוקים לכוונה לפטרו, העברת אסמכתאות על כך, קיום ישיבת שימוע ועוד.
כך למשל הפסיקה מטילה על מעסיק חובה לבצע בדיקה וחקירה של תלונות בנושא התעמרות בעבודה.
קיימות כמובן דוגמאות נוספות רבות, שהמשותף לכולן היא שהן מייצרות למעסיק חבויות שונות במישורים שונים כלפי עובדיו, מה שמטבע הדברים פחות רצוי ונוח מבחינת מעסיקים.
הייתי מציעה למעסיקים להסתכל על כך גם מזווית אחרת: החבויות שהדין מטיל על מעסיקים מקנות להם את האפשרות לעצב, אם תמצה לומר, את האופן שבו נראה עולם התעסוקה במשק, וגם הרבה מעבר לכך – את האופן שבו היינו רוצים שכל אחד מאיתנו ינהג במשנהו.
כך למשל החובה לזמן עובד לשימוע לפני פיטוריו, היא למעשה השתקפות של הזכות של כל אדם לאפשר לו להביע עמדה ביחס למה שעשוי לפגוע בו ובחייו. החובה לשמור על מקום העבודה נקי מהטרדות מיניות או התעמרות, משקפת את הרצון של כל אחד מאיתנו, שינהגו בנו בכבוד בסיסי בכל מקום שנהיה בו, ולתת לנו תחושת בטחון שהיא בעלת חשיבות עצומה לכל אדם, על אחת כמה וכמה במקום שהוא מעין בית שני, מקום העבודה.
האופן הקל ביותר להסתכל על הדברים הוא לייחס אותם לילדינו: האם היינו רוצים שילדינו יחוו חלילה התעמרות (שהיא שקולה לעיתים למקבילה של "חרם" בעולם הילדים), או חלילה שמישהו יפגע בהם פיסית או נפשית? האם היינו רוצים שאנשים אחרים יקבלו עבורם החלטות מבלי לתת להם זכות להשמיע דעתם לפני כן? התשובה ברורה לכולנו.
ההתרחשויות שקורות בימים אלה במדינה משקפות ביתר שאת עבור כולנו, כמה חשוב להתוות דרך נכונה לניהול שיח, לכבד אדם באשר הוא אדם, ולכבד את זכויותיו.
המעסיקים במשק צריכים להבין כי להם יש יכולת השפעה עצומה על שמירה על עקרונות אלה, וליישם את החובות שמוטלות עליהם כדי להשפיע על עתיד טוב יותר עבורנו ועבור ילדינו, ועבור המדינה. נקודה למחשבה.
מאת עו"ד דפנה אזולאי רגב, מייסדת ושותפה, משרד עורכי דין אזולאי–רגב, המתמחה בדיני עבודה

 

 

שתפו את הפוסט

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on email
דילוג לתוכן